נעמי שמר כפי שלא הכרתם
עשרות מורותים וגננות גמלאי קבוצת מג”ל הגיעו למסיבת סיום שנת פעילות ”קתדרה של בוקר”. המסיבה שכללה הרצאה מרתקת של רועי רימשון על ספור חייה ויצירתה של נעמי שמר ”על הדבש ועל העוקץ”, התקיימה השבוע במרכז הרב תחומי, במודיעין-מכבים-רעות.
עשרות מורות/ים וגננות גמלאי קבוצת מג"ל הגיעו למסיבת סיום שנת פעילות "קתדרה של בוקר". המסיבה שכללה הרצאה מרתקת של רועי רימשון על ספור חייה ויצירתה של נעמי שמר "על הדבש ועל העוקץ", התקיימה השבוע במרכז הרב תחומי, במודיעין-מכבים-רעות.
מפגש הסיום נפתח בברכות של אלי חכם, יו"ר הסתדרות המורים במרחב מודיעין רמלה-לוד, שחר מי און, חבר מועצת העיר ובדברי הערכה לפעילות הקבוצה של דר’ אורנה מגר, מנהלת המרכז הרב תחומי, שהעניקה לשבע מייסדות הקבוצה ובראשן עמליה זוקין, תעודות הוקרה על "פעילותן ההתנדבותית במסגרת הפעילות המשותפת של הקתדרה עם המורים/הגננות הגמלאים (מג"ל) לקידום הלמידה, ההעשרה ותרבות הפנאי בעיר ובמרכז הרב תחומי".
ההרצאה שלוותה בקליפים ושירים נפתחה בשיר "נועה" שנכתב על ידי נעמי כשיר אוטוביוגרפי ושמו הראשוני היה "נעמי" ורק מאוחר יותר שונה על ידה לשם "נועה". "השיר שנכתב על ידה בהיותה בת 21 מלווה את סיפור חייה של נעמי שמר מהעריסה ועד ליום מותה, בצורה נבואית" אמר למשתתפים המרצה, רועי רימשון, בהרצאת המבוא שלו בסדרה על נעמי שמר.
רועי רימשון, איש חינוך, שגדל בקבוצת כנרת, מעריץ נלהב וחוקר שירי נעמי שמר, ספר שנעמי הייתה ילדה מחוננת. "הייתה לה היכולת להיכנס לנפשות אנשים אחרים ולכתוב את הרגשותיהם בצורה מדויקת. ברגע שנחשפה לאירוע היא ספרה אותו בצורת שיר תוך שהיא יוצקת בו רחשי לב של ההמון ומכניסה בו מלודיה" אמר והוסיף: "דוגמא בולטת לכך הוא שירה: "ירושלים של זהב" שהושר בפסטיבל הזמר בשנת 1967, שלא במסגרת התחרות והקהל התאהב בפזמון וזמזם אותו כתפילה. השיר בטא את רגשות האנשים בתקופת ההמתנה והושר ע"י החיילים עם שחרור הר הבית בירושלים". נעמי שמר כתבה שירי עם, שירי ילדים, שירים פוליטיים ועוד. היא כתבה והלחינה למעלה מאלף שירים ולשיריה הייתה השפעה דרמתית על העם.
"הייתה לה אישיות מורכבת וסוערת בשונה ממה שחושבים עליה" אומר רועי לקהל ומסביר: "כדי להבינה יש ללכת למקורות, לבית הוריה, רבקה ומאיר ספיר". והוא מספר: אמה, רבקה, אינטלקטואלית שלא סיימה את לימודי ההנדסה בווילנה בגלל עלייתה לארץ כחלוצה, הייתה אישה קשה וקודרת לעומת אביה, מאיר, אדם אהוב על הבריות ובעל חוש הומור. נעמי נולדה ב-1930 בקבוצת כנרת "בשדה בין דשא לטל" כפי שהעידה על עצמה בשיר "נועה" והייתה "כמו אגל של טל". בגיל שנתיים דברה בצורה שוטפת ובגיל חמש שלטה בקריאה וכתיבה ובקבוצת כנרת ראו בה ילדה בעלת מגוון רחב של כישרונות אומנותיים. בגיל חמש מתחוללים שלושה אירועים שהטביעו את חותמם על התפתחותה: מחלת אמה-שחלתה בקדחת ונשלחה לטיפול והחלמה בווילנה כשהיא לוקחת עמה את בתה, נעמי. יצר הנדודים- שדבק בה מאז הנסיעה ולימודי הפסנתר- שהחלו לאחר חזרתם ארצה, כשאורחים מארה"ב הגיעו למשפחה, התרשמו מכישרונה ושלחו לקבוצת כנרת פסנתר. כאן החל החינוך המוזיקאלי שלה בהדרכת אמה, שנגנה על פסנתר. בגיל שמונה עשרה, בהשפעת אמה, היא נשלחה ללמוד באקדמיה למוסיקה בירושלים וחזרה לקבוצת כנרת כמורה לריתמיקה. אז נחשפה לעובדה שאין לילדים שירי תוכן והחלה בכתיבת שירי ילדים, כאשר היא הופכת את חוויות הילדים לשירים. שמונה שירים חוברו בהשראת הדיאלוגים וטיולי הילדים. שירים כמו: "הדואר בא היום", "טיול קטן" "אחינו הקטן" ועוד.
ב- 1952 התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל, כפסנתרנית. מלהקת הנח"ל הגיעה לנצר סרני לעבודה על עצרת של חטיבת בני הקיבוצים, שם פגשה את שמעון שמר, שחקן ובמאי, המזהה את כשרונה, הם נישאים וכעבור שנתיים נולדת בתם, הללי. נעמי החלה בכתיבת שירים ללהקות הצבאיות כמו: "כיבוי אורות", "שיירת הרוכבים", "הכול בגלל מסמר קטן", שזכו להצלחה גדולה. היא הראשונה לכתוב על תופעת ההטרדות המיניות של החיילות בצה"ל של שנות השבעים ומביעה זאת בצורת מסרים סמויים בשיר: "ואלס להגנת הצומח" במילים: "רק עלי אין החוק משגיח רק עלי אין איש שומר...הסתכלו מה קורה לי בדרך כל אחד חוטף, קוטף וקולע לו זר". כעבור שמונה שנים מתפרקים נישואיה ולאחר גירושיה התחיל עשור רצוף משברים והזדמנויות: "נועה הרחיקה נדוד מדשא ואבן", היא כותבת בשירה הנבואי. היא הצטרפה למשלחות בחו"ל, טיילה בעולם והושפעה מהיוצרים. עשור סוער זה של "הרפתקאות צועניות במטוסים ואניות" מגיע לסיומו עם נישואיה לעו"ד מרדכי הורוביץ, לידת בנה אריאל והמעבר לתל אביב. שני מפעלים משמעותיים ביצירותיה הם: הלחנה של שירי משוררים כביאליק, אלתרמן , טשרניחובסקי, רחל ועוד ומפעל תרגומי שירים. היא תרגמה משירי איציק מאנגר :"על הדרך עץ עומד", משירי ז’ורז’ ברסאנס "אין אהבות שמחות" וכתבה שירים המתבססים על כתבי מקורות כמו "עקדת יצחק" ועוד. במהלך השנים זוהתה עם הימין הפוליטי וגוש אמונים, הביעה תמיכה במתיישבי חבל ימית ושירה "על הדבש ועל העוקץ" יוחס לפינוי ימית אם כי למעשה מדובר בשיר אישי, שיר ניחומים לאחותה, שבן זוגה טבע בצלילה בחופי סיני.
בשנת 1983 קבלה את פרס ישראל לזמר העברי ובנימוקי השופטים נכתב: "פרס ישראל לזמר העברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כול בזכות איכותם השירית והמוזיקאלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה ללחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם".
שירה לבני אמדורסקי החולה "אני גיטרה" הוא שיר עליו וגם עליה. ובשירה הנבואי "נועה" היא כותבת: "נועה היא שם בשדה בין דשא לאבן, שיר אחרון מזמר לה הטל וכל חרציות השדה בוכות...". סיפורה מגיע לסופו עם מחלת הסרטן שהביאה למותה ב-ז’ בחודש תמוז שנת 2004. שנים לפני מותה כתבה נעמי את השיר: "עצוב למות באמצע התמוז".
נעמי שמר נקברה בבית הקברות של קבוצת כנרת לצד הוריה. לבקשתה כמו לבקשת אמה טרם מותה, לא נשאו הספדים ודודו אלהרר שר את השיר "שם הרי גולן" לבקשתה ועוד שני שירים לבקשת ילדיה: "חורשת האקליפטוס" שנוגנה בהלוויית אמה וכן את השיר "נועה".
אחרי מותה הפך קברה לאתר עליה לרגל ליוצרת שהייתה "ישראלית" וגלמה בשיריה את "ארץ ישראל היפה".
כתבה: חיה כץ צילום: עמליה זוקין
