לנה שיר דיאמנת - חיפה

שלום רב,

רבים מהמטופלים שמגיעים לקליניקה עם תלונה על התקפי חרדה, מתארים תחושה של "רעם ביום בהיר". הלב דופק, הנשימה נעתקת, והתחושה היא של סכנה קיומית מיידית. אך כשמתחילים לקלף את השכבות, אנחנו מגלים לעיתים קרובות שמתחת לחרדה הגלויה מסתתרת אשמה שקטה.

איך אשמה הופכת להתקף חרדה?
אשמה היא רגש חברתי ומוסרי שתפקידו לאותת לנו שסטיו מהערכים שלנו. אך כשהאשמה הופכת לכרונית או לא מודעת, היא מתנהגת כמו "רעל" פנימי.

במישור הפיזיולוגי, אשמה מייצרת מתח מתמיד. כשאנחנו מרגישים אשמים – בין אם על משהו שעשינו ובין אם על "מחשבות אסורות" או רצונות שלא תואמים את הציפיות של הסביבה – המוח מפרש זאת כקונפליקט פנימי מסוכן. המערכת הסימפתטית נכנסת לפעולה: הגוף נערך לקרב מול "אויב" שהוא למעשה אנחנו עצמנו. כשהמתח הזה מגיע לנקודת רתיחה ואין לו פורקן במילים או בפעולה, הוא מתפרץ כהתקף חרדה. החרדה היא למעשה הדרך של הגוף לומר: "אני לא יכול לשאת יותר את הקונפליקט הזה".

הדרך לריפוי: פתרונות מהעולם הטיפולי
אם אתם מרגישים שהאשמה חונקת אתכם ומייצרת חרדה, הנה כמה צעדים שניתן לנקוט כדי להחזיר את השקט:

1. מתן שמות ל"צללים"
אשמה משגשגת בחושך. השלב הראשון הוא לזהות מהי האשמה המדויקת.

התרגול: קחו דף וכתבו עליו: "אני מרגיש/ה אשמה על כך ש...". אל תצנזרו. לפעמים עצם הוצאת האשמה מהראש אל הדף הופכת את ה"תוהו" הרגשי למשהו שניתן לנהל (ה"יֵש").

2. הבחנה בין אשמה בונה לאשמה הרסנית
שאלו את עצמכם: האם באמת פגעתי במישהו בצורה מכוונת?

אשמה בונה: מובילה לתיקון (בקשת סליחה, פיצוי).

אשמה הרסנית: אשמה על דברים שאין לנו שליטה עליהם (כמו רגשות של אחרים או "אשמת ניצולים"). אם אין מה לתקן באופן אקטיבי, עלינו לעבוד על חמלה עצמית.

3. עבודה עם הילד הפנימי
במקרים רבים, האשמה יושבת על קולות ישנים שספגנו בילדות.

הכלי: כשמגיעה המחשבה המאשימה, נסו לזהות את הקול שלה. האם זה הקול שלכם היום, או קול של דמות מהעבר? אמרו לעצמכם: "עשיתי את הכי טוב שיכולתי עם הכלים שהיו לי אז".

4. טכניקת "קרקוע" בזמן התקף
כשהחרדה עולה, הגוף שוכח שהוא בטוח.

הכלי: השתמשו בטכניקת 5-4-3-2-1: זהו 5 חפצים סביבכם, 4 צלילים, 3 מרקמים, 2 ריחות וטעם אחד. זה מחזיר את המוח מהקונפליקט הפנימי של האשמה אל המציאות הפיזית הבטוחה.

5. שחרור הצורך בשליטה
אשמה היא לעיתים ניסיון נואש לשליטה – "אם אני אשם, סימן שיכולתי לשנות את המצב".

התובנה: קבלת העובדה שאנחנו מוגבלים, אנושיים וטועים היא הדרך היחידה להוריד את רמת החרדה. מותר לנו לא להיות מושלמים.

לסיכום:
החרדה היא לא האויב שלכם, היא השליח שמנסה לומר לכם שמשהו בפנים זקוק למחילה. כשתלמדו להקשיב לאשמה במקום לברוח ממנה, תגלו שההתקפים הולכים ומאבדים מכוחם.

בברכה,
לנה שיר.

0547049338