העתיד נחווה כקפיצה, כהשהיה, כפער
התערוכה עתיד: שבר, תיקון, אפשרות (אוצרת: דר אביבית אגם דאלי), המוצגת באשכול פיס רמת גן, רחוב רוקח 118 עד סוף חודש יוני, מבקשת לבחון את העתיד כמרחב מתוח, סדוק ורב־משמעי
"לעיתים המושג ’עתיד’ נדמה כמרחב פתוח של הבטחה, אך בו־בזמן גם ככזה הטעון בחוסר ודאות, בחרדה ובשאלות קיומיות. זה מושג הנושא בתוכו שכבות של זמן: ההווה המתרחש, העבר שאינו מרפה ומה שטרם קיבל צורה אך כבר פועל בתודעה. בהקשר החברתי והתרבותי העכשווי, המאופיין בטלטלות פוליטיות, בשינויים טכנולוגיים מואצים, במשברים סביבתיים ובערעור תחושת היציבות, העתיד נחווה כקפיצה, כהשהיה, כפער. החברה נדרשת לדמיין מחדש מושגים של קהילה, של זהות ושייכות. בתוך מציאות זו, יצירה משמשת מרחב לחשיבה אלטרנטיבית: לא כתחזית מדעית, אלא כפעולה של דמיון, התנגדות, אולי תיקון או בגדר הצעה".
כך אומרת ד"ר אביבית אגם דאלי, שהתערוכה "עתיד: שבר, תיקון, אפשרות" שהיא אוצרת, מוצגת בחלל היפה באשכול פיס רמת גן, רחוב רוקח 118, בחודשים מאי ויוני 2026. התערוכה תינעל ב-30.6.26.
לדברי ד"ר אביבית אגם דאלי, התערוכה מבקשת לבחון את העתיד – לא כנקודת יעד ברורה, אלא כמרחב מתוח, סדוק ורב־משמעי. מרחב שבו תקווה ופחד מתקיימים זה לצד זה; שבו זיכרון אינו רק מבט לאחור אלא חומר גלם לניבוי; שבו נבואה אינה רק חזון אלא גם קריאה ביקורתית של ההווה.
בתערוכה משתתפים האמנים והאמניות הבאות: אוקי שוורץ, אושרית מינץ, אלה בר, גל רוזנברג, גנאדי סקוסירב, דניאל הרץ, דפנה סימנה, ורד אלון, זיוה רופא, יהורם גלילי, יונית פז הורביץ, ימית שמעוני, מרים שטרמן, סיגל מגן, שרית מרגל ו-MAYAMOTEK.
האמנית מרים שטרמן מציגה בתערוכה את היצירה "שיעור בנפילה", שבה הדמות מרחפת בחלל לא מוגדר, מוקפת ספרים פתוחים שאינם נסגרים לכדי מסקנה. שטרמן: "הידע, המסמל זיכרון, חינוך ותודעה מצטברת, אינו מעגן את הגוף אלא משחרר אותו מכוח המשיכה. הקריאה הופכת למצב מעבר – בין ילדות לבגרות, בין ודאות לאי-ודאות. העתיד אינו מוצג כאן כהבטחה או כאיום, אלא כמרחב פתוח של אפשרויות. הספרים הפזורים מציעים ריבוי נרטיבים, אך הגוף נותר תלוי ביניהם, בתנועה מתמשכת. זהו עתיד כטקסט בהתהוות כתיבה שעדיין לא הוכרעה".
יצירה נוספת של שטרמן, "סף", מתארת מפגש בין גוף אנושי לבין דימוי חסר פנים, ארכיטיפי, הניצב מולו ככוח לא מזוהה. מרחב מתוח נפרש ביניהם כקרום מעבר – גבול חי בין ידוע ללא-ידוע. האור חודר באלכסון, אך אינו מציע גילוי חד. הנבואה אינה מתוארת כהתגלות חיצונית, אלא כהתרחשות פנימית: רגע שבו התודעה ניצבת על סף שינוי. העתיד מתגלה כאן לא כהבטחה, אלא ככוח הפועל מבפנים, מושך, מעצב, מותח את הגוף אל מעבר לצורתו הנוכחית.
האמנית MAYAMOTEK בחרה להציג בתערוכה הראשונה שלה דימוי של הלב הסגול. "בתרבויות שונות סגול מסמל גם החלמה, בכל אופן זה מה שהצבע מסמל בתמונה", היא אומרת. יצירה אחרת שלה, "האדמה הסדוקה", מופיעה בהזמנה לתערוכה ומייצגת את הדרך והעשבים הרעננים הבוקעים ממנה מסמלים את העתיד. ביצירה אחרת מופיעה ילדה קטנה המתקדמת אל עבר הלילה הנורא, וביצירה נוספת מופיעה על חוט התיל ציפור אחת לבד במונוכרום.
האמנית זיוה רופא מציגה מספר יצירות ובהן "בדרך לעתיד" – האדם והכלב מוצאים דרכם מהיער הסבוך לדרך אל החופש. "בשנים האחרונות חיינו סבוכים חברתית, פוליטית וכלכלית, אך עדיין לא איבדנו תקווה ומפלסים דרכינו לחיים טובים ואופטימיים יותר", אומרת רופא. היצירה "שביל התקווה" מציג את הדרך לתקווה, לאחר שיצאנו מהסבך והגענו למחוז חפצנו, כשיש אוויר, מרחב, שקט ושלווה".
לדברי האמנית ורד אלון, היצירה שלה מציגה מסע, שמתחיל ברגע של פרידה מהידוע. "כאשר המוכר מתנפץ ומותיר אחריו את השקט בתוך הריק, שעם הזמן הופך מתחדש להופעתו של המחר החדש", היא אומרת.
האמנית, הסופרת והמשוררת סיגל מגן מגלה כי ציירה את היצירה "האדם והמכונה" בכמה דרכים. "את הציור בדמות השמאלית ציירתי בדרך המסורתית: אקריליק על קנבס. בציור בדמות האמצעית הוספתי על ציור הקנבס המקורי ציורים, שציירתי עם האצבע בעזרת אייפד, ובציור בדמות הימנית הוספתי מגע של בינה מלאכותית. אני רוצה לקוות שבעתיד נדע להשתמש במכונה בדרך שתאפשר יצירה אותנטית וכנה", היא מספרת.
המשורר, הסופר והאמן יהורם גלילי מציג צילומים אמנותיים, שצילם בחופשה זוגית באתונה בסוף 2025, שבהם תיעד את אמנות ציורי הקיר המרשימה על קירות העיר המודרנית, שבנויה לצד עתיקות. צילום אחד מתעד ציור של נערה צעירה הלבושה בבגדים אופנתיים, כשלצדה סורגי חלונות ומלפניה גדר הרוסה. בצילום אחר מתועדים ציורי קיר של הקריאטדות, עמודים אדריכליים מפוסלים בדמות אישה שניצבו במרפסת הדרומית במקדש ארכתאון באקרופוליס. "אמנות מודרנית זו מחברת בין העתיק להווה, ולמעשה הופכת את רחובות אתונה למעין מוזיאון אורבני בסגנון עתידני, שבו הקירות של חלק מהבניינים הופכים ליצירות אמנות מודרניות ולצידם שרידים מרשימים מעברה המפואר של יוון", אומר גלילי.
ביצירה "לשבור את הזמן" ממחישה האמנית יונית פז הורביץ כי גם מתוך השבר אפשר לצמוח. "גם כשהכול מתפורר, משהו חדש מתחיל להכות שורש. ביצירה זו שעון החול אינו מגביל את החיים, השבר אינו סוף הדרך והעבר אינו גזירה. לצמיחה אין שעון חול. היא לא נמדדת בדקות, לא תלויה בגיל ולא כפופה ללוח זמנים. כאשר אנו מעזות לצמוח אפשר גם לשבור את תקרת הזכוכית. זהו ציור על חירות פנימית, על כוח שנולד מתוך שברים ועל האפשרות לבחור מחדש", היא מסבירה.
האמנית ימית שמעוני מציגה בתערוכה שתי יצירות. אחת מהן, ״לשרוף את הגשר״, עוסקת ברגע שבו מפסיקים לפחד ובוחרים לצעוד קדימה לעבר המטרות והחלומות שלנו – גם במחיר של ויתור על המוכר והבטוח. "שריפת הגשר מסמלת את האומץ להשאיר מאחור את מה שמעכב אותנו ולפנות מקום לדרך חדשה", אומרת שמעוני.
יצירה נוספת שלה, ״הילדה שבכלוב״, עוסקת בכלוב המחשבתי שנבנה עם השנים – אמונות מגבילות, פחדים וקולות חיצוניים שהפכו לקול פנימי. "הילדה והדובי מסמלים את התמימות, שהייתה לנו כילדים לגבי הגשמה עצמית. עם הזמן האמונה הזאת נשחקת, אבל הבחירה להשתחרר מהכלוב עדיין בידיים שלנו" היא מוסיפה.
האמנית שרית מרגל מגלה כי ביצירתה נוצרות תנועה ואנרגיה חדשה מתוך ענפים יבשים, הנראים ממש חסרי חיים. "ירוקים באלפי גוונים נכנסים בעדינות פנימה לנשמה שלנו, לשיקום איטי, סבלני, מתמסר. הטבע מסמן לנו שאפשר ללבלב מחדש ואולי גם לפרוח", היא מסבירה.
האמנית אלה בר מציגה בציוריה את העתיד כפעולה חיובית. "הידיים הממלאות מים מייצגות את התיקון והחמלה. מעוף הציפורים מסמל את האפשרות והנדידה לעבר אופקים חדשים. המפל מייצג את זרימת הזמן כהבטחה להתחלה חדשה. העבודות מזמינות את הצופה לדמיין עתיד שיש בו יופי, שייכות ושקט", היא אומרת לסיכום.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
